גמרא
פירוש
איְצִיאָה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף הֲוָיָיה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אוֹ דִלְמָא הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי מַקְּשִׁינַן מָה הֲוָיָיה דְכֶסֶף לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף הֲוָיָיה דִשְׁטָר לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ.
בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ בהֲוָיָיה לִיצִיאָה מַקְּשִׁינַן דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ד:ב׳} וְיָצְאָה וְהָיְתָה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמרא אף הויה בעיא דעת מקנה – נ״ל אף דעת מקנה אבל מודה ר״פ שאם כתב מדעתה ולא מדעתו שאינה מקודשת דאלת״ה לפלוג בתרתי אם כתבו מד מדעתה ושלא מדעתו לרב פפא ורב שרביה מקודשת ולרבא בא ורבינא בינא אינה מקודשת:
מאי לאו שטרי ארוסי׳ ונשואין ממש – וא״ת ונישואי׳ מאי פירושו דאי כתובה אין צריך דעתה וי״ל דה״ק שטרי אירוסין שהם לצורך נישואים:
לא בשטרי פסיקתא וכדרב גידל – וא״ת וכיון דרבינא מוקי לה בשטרי פסיקתא וכדרב גידל מאי קא מיבעיא ליה בכתובות (ק״ב) דא״ל רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב ופירש״י שם דמיבעיא ליה אם נתנו חכמים כתיבה בדבר אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהם בלא קנין או לא ניתנו דלא יטרוף ממשעבדי דכיון דליכא קנין לא משתעבדי נכסי ואפי׳ אם שניהם מתרצים ליכתב אינן יכולים לכתוב וכיון דמוקי לה בשטרי פסיקתא אלמא שיכולים לכתו׳ מדעת שניהם וי״ל ששאל לו לידע סברתו וכשאמר לו לא ניתנו ליכתב ה״ק לו מהך דהפיקחי׳ היו כותבין ומהך דאין כותבין שטרי אירוסין ור״י פי׳ נתנו ליכתב בלא דעת המתחייב דאלים כקנין דסתמיה לכתיבה עומד או לא ניתן ליכתב אלא מדעת המתחייב ואמר לו רב אשי לא ניתנו ליכתב אלא מדעת המתחייב ופרי׳ ליה מהפקחי׳ היו כותבין אלמא כותבין שלא מדעת מתחייב והדר מייתי ליה סייעתא מהך דאין כותבין שטרי אירוסין דלא ניתנו ליכתב ולהך פירו׳ לבתר דשמעה מרב אשי סברא וכן מוכ׳ לשם דמעיקרא אותביה ובתר הכי מייתי ליה סייעתא מהא ברייתא ור״ת פי׳ בשם אביו רבינו מאיר וכן פר״ח דניתנו ליכתב היינו אם הוצרכו ליכתב דאין נקני׳ באמירה לחוד אם לא נכתבו והא דקאמר הן הן הדברים הנקני׳ באמירה היינו בכתיבה בלא קנין וקרי לאמירה כתיבה דתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי וכו׳ ותני ר׳ חייא האומר לאשתו או לא, ניתנו ליכתב ובאמירה לחוד ניקנין ולפ״ז צ״ל דרבינא פליג עליה דרב אשי וקסבר דניתנו ליכתב אין מועילין בלא כתיבה כיון דמוקי לה בשטרי פסיקתא וצריך לדקדק כמאן הלכתא ובסדר תנאים ואמוראים כתב [יד הר׳ יוסף] טוב עלם [כתוב] רבינא ורב אשי דהלכת׳ כרבינא וכן פסק בה״ג דהלכה כרבי׳ ורבא דאמרי מקודשת אבל ר״י רגיל לפסוק כרב אשי לגביה דרבינא דכך הוא רב אשי בתראה כמו רבינא וגם גדול ממנו היה כדא״ל רבינא לרב אשי בפ׳ הדר אנא נמי תלמיד חבר דמר אנא ור״ח כתב וקי״ל כרב פפא ורב שרביה דמותבי׳ עליה דרבינא ורבא מהך דאין כותבין וכו׳ ואע״ג דמשנינן ומוקמי׳ בשטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב וכו׳ אשינויי דחיקי לא סמכי׳ ותו דרב נחמן דאמר לעי׳ מדעתה והוא שבגרה קאי כוותייהו וי״א דהלכה כרבינא ורבא והדבר צ״ע, ומה שמדקדק דאשינויי [דחיקי] לא סמכינן אין זה ראיה דבפ׳ הנושא איכא איפכא דבריש׳ מוקי לה בשטרי פסיקת׳ ודחי לה בשטרי אירוסין ממש ומדרב נחמן דלעיל ליכא ראיה דהא רבא דאמר הכא מקודשת איהו אמר לעי׳ בשם רב נחמן דבעי מדעתה אלא מדעתה דלעי׳ לאו אכתיבת השטר קאי אלא אנתינתו: כמה אתה נותן לבנך – בירושלמי אבל לא אח ע״י אחותו ולא אשה ע״י בתה ואפי׳ היא קטנה ובלבד מן הנישואין הראשונים אתיא כר׳ חנינא המשיא את בנו בבית זכה בנן בבית ובלבד מן הנשואים הראשונים וכן כתב הרמב״ם:
הן הדברים הנקני׳ באמירה – ופי׳ רשב״ם דוקא כשמתוך התנאי׳ עמדו ועשו הקידושים ומדקדק מדנקט עמדו ואין זה ראיה [דאורחי׳] דתלמודא בהכי כמו קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת ביבמות פ׳ ב״ש, והדתנן בפ׳ בתרא דכתובות הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתתלבן ראשה ומתמיה למה תשב ישאנה ויתבע חמיו בדין לפי׳ רשב״ם ניחא דאיכא לאוקומ׳ כשלא קדשו מתוך הדברים ומ״מ מאחר שהסכימו על כך תשב עד שתלבין ראשה ומיהו י״ל שהחתן אינו רוצה לטרוח לבוא לב״ד ולמיקם בדינא ודייני: ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה – וא״ת שפחה כנענית תוכיח שנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה י״ל דשאני התם דלאו קנין דאשות הוי א״נ היא גופה תיתי אי לאו דאשכחן באמה העבריה דנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
לא בשטרי פסיקתא וכדרב גידל – וא״ת וכיון דרבינא מוקי לה בשטרי פסיקתא וכדרב גידל מאי קא מיבעיא ליה בכתובות (ק״ב) דא״ל רבינא לרב אשי דברים הללו ניתנו ליכתב ופירש״י שם דמיבעיא ליה אם נתנו חכמים כתיבה בדבר אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהם בלא קנין או לא ניתנו דלא יטרוף ממשעבדי דכיון דליכא קנין לא משתעבדי נכסי ואפי׳ אם שניהם מתרצים ליכתב אינן יכולים לכתוב וכיון דמוקי לה בשטרי פסיקתא אלמא שיכולים לכתו׳ מדעת שניהם וי״ל ששאל לו לידע סברתו וכשאמר לו לא ניתנו ליכתב ה״ק לו מהך דהפיקחי׳ היו כותבין ומהך דאין כותבין שטרי אירוסין ור״י פי׳ נתנו ליכתב בלא דעת המתחייב דאלים כקנין דסתמיה לכתיבה עומד או לא ניתן ליכתב אלא מדעת המתחייב ואמר לו רב אשי לא ניתנו ליכתב אלא מדעת המתחייב ופרי׳ ליה מהפקחי׳ היו כותבין אלמא כותבין שלא מדעת מתחייב והדר מייתי ליה סייעתא מהך דאין כותבין שטרי אירוסין דלא ניתנו ליכתב ולהך פירו׳ לבתר דשמעה מרב אשי סברא וכן מוכ׳ לשם דמעיקרא אותביה ובתר הכי מייתי ליה סייעתא מהא ברייתא ור״ת פי׳ בשם אביו רבינו מאיר וכן פר״ח דניתנו ליכתב היינו אם הוצרכו ליכתב דאין נקני׳ באמירה לחוד אם לא נכתבו והא דקאמר הן הן הדברים הנקני׳ באמירה היינו בכתיבה בלא קנין וקרי לאמירה כתיבה דתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי וכו׳ ותני ר׳ חייא האומר לאשתו או לא, ניתנו ליכתב ובאמירה לחוד ניקנין ולפ״ז צ״ל דרבינא פליג עליה דרב אשי וקסבר דניתנו ליכתב אין מועילין בלא כתיבה כיון דמוקי לה בשטרי פסיקתא וצריך לדקדק כמאן הלכתא ובסדר תנאים ואמוראים כתב [יד הר׳ יוסף] טוב עלם [כתוב] רבינא ורב אשי דהלכת׳ כרבינא וכן פסק בה״ג דהלכה כרבי׳ ורבא דאמרי מקודשת אבל ר״י רגיל לפסוק כרב אשי לגביה דרבינא דכך הוא רב אשי בתראה כמו רבינא וגם גדול ממנו היה כדא״ל רבינא לרב אשי בפ׳ הדר אנא נמי תלמיד חבר דמר אנא ור״ח כתב וקי״ל כרב פפא ורב שרביה דמותבי׳ עליה דרבינא ורבא מהך דאין כותבין וכו׳ ואע״ג דמשנינן ומוקמי׳ בשטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב וכו׳ אשינויי דחיקי לא סמכי׳ ותו דרב נחמן דאמר לעי׳ מדעתה והוא שבגרה קאי כוותייהו וי״א דהלכה כרבינא ורבא והדבר צ״ע, ומה שמדקדק דאשינויי [דחיקי] לא סמכינן אין זה ראיה דבפ׳ הנושא איכא איפכא דבריש׳ מוקי לה בשטרי פסיקת׳ ודחי לה בשטרי אירוסין ממש ומדרב נחמן דלעיל ליכא ראיה דהא רבא דאמר הכא מקודשת איהו אמר לעי׳ בשם רב נחמן דבעי מדעתה אלא מדעתה דלעי׳ לאו אכתיבת השטר קאי אלא אנתינתו: כמה אתה נותן לבנך – בירושלמי אבל לא אח ע״י אחותו ולא אשה ע״י בתה ואפי׳ היא קטנה ובלבד מן הנישואין הראשונים אתיא כר׳ חנינא המשיא את בנו בבית זכה בנן בבית ובלבד מן הנשואים הראשונים וכן כתב הרמב״ם:
הן הדברים הנקני׳ באמירה – ופי׳ רשב״ם דוקא כשמתוך התנאי׳ עמדו ועשו הקידושים ומדקדק מדנקט עמדו ואין זה ראיה [דאורחי׳] דתלמודא בהכי כמו קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת ביבמות פ׳ ב״ש, והדתנן בפ׳ בתרא דכתובות הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתתלבן ראשה ומתמיה למה תשב ישאנה ויתבע חמיו בדין לפי׳ רשב״ם ניחא דאיכא לאוקומ׳ כשלא קדשו מתוך הדברים ומ״מ מאחר שהסכימו על כך תשב עד שתלבין ראשה ומיהו י״ל שהחתן אינו רוצה לטרוח לבוא לב״ד ולמיקם בדינא ודייני: ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה – וא״ת שפחה כנענית תוכיח שנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה י״ל דשאני התם דלאו קנין דאשות הוי א״נ היא גופה תיתי אי לאו דאשכחן באמה העבריה דנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush